<h1>סוכה כ"ד ע"א</h1>
<h2>דף ט:</h2>
אסקינן הכא בפרק החולץ [יבמות מ"ב ע"ב] א"ל רבי ירמיה לרבי זריקא כי עיילת לקמיה דרבי אבהו רמי ליה מי א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה וכו', עד א"ל דרמא לך הא לא חש לקמחיה. סתם ואחר כך מחלוקת היא וכל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. ותו מסקינן דאמר רב פפא ואיתימא רבי יוחנן מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. מסתמיך ואזיל רבי אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה מנקיט ואזיל הילכתא מיניה. מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. מחלוקת דברייתא וסתמא דמתניתין הלכה כסתם. מחלוקת דמתניתין וסתמא דברייתא מאי. א"ל רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו וכו'. אלמא סתם משנה ומחלוקת דברייתא לאו כלום היא והלכה כסתם מתניתין. ומשמע דאע"ג דברייתא אשמעינן דמתניתין יחידאה היא כיון דסתמא רבי הויא סתמיה.
גרסינן במסכת תענית בפרק אחרון [כ"ו ע"א], בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין כפיהן ארבע פעמים ביום שחרית מנחה ומוסף ובנעילת שערים. ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים נעילה אין בה נשיאת כפים. מאן חכמים רבי יהודה דתניא שחרית ומוסף מנחה ונעילה יש בהן נשיאת כפים [דברי ר"מ ר"י אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים], מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים. רבי יוסי אומר מנחה אין בה נשיאת כפים נעילה יש בה. והתם מפרש לטעמייהו במאי פליגי. ומסקינן אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי מאיר [ור' יוחנן אמר נהגו העם כר' מאיר]. ומסקנא מ"ד נהגו אורויי נמי לא מורינן, ומ"ד הלכה דרשינן לה בפירקא. והכא סתמא במתניתין ומחלוקת בברייתא, ואפילו הכי לא רמינן מהא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן הלכה כסתם, משמע להוראה. וכיון דסתמא דמתניתין עיקר אפילו אי רבים פליגי איחיד [כי האי] דהכא, מאי טעמא א"ר יוחנן נהגו העם אבל אורויי לא מורינן.
ואפילו הכי מסקינן התם ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי. וסתמא דתלמודא קא פסיק כרבי יוסי דמסיק הלכה כרבי יוסי. ואע"ג דאיכא למימר טעמא דרב נחמן משום דהוה ליה מכריע. דהא בשחרית ומוסף הכל שוין אלא דרבי מאיר מוסיף אף מנחה ונעילה, ורבי יהודה פליג ואמר דלית בהו כלל נשיאת כפים וא"ר יוסי במנחה כרבי יהודה ובנעילה כרבי מאיר, אפילו הכי קשיא, דמי עדיפא הכרעה מפלוגתא דרבים על היחיד, דאפילו אם סתם לן הכא מתניתין כיחידאה וברייתא כרבים הלכה כיחידאה, משום האי טעמא דסתם מתניתין עיקר. ומאי שנא הכרעה.
והא ליכא למימר דרב נחמן סבירא ליה כמ"ד אין הלכה כסתם משנה, דפליגי אמוראי אליבא דרבי יוחנן אי אמרי' הכי אי לא, כדבעינן למימר לקמן בעזר השם. דהא רב נחמן סבירא ליה הלכה כסתם משנה, כדאיתא בפ"א דפסחים [י"א ע"ב] בגמרא, דרבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ורבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ובגמרא אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה, ואמר ליה רבא (רב) לרב נחמן ולימא מר הלכה [כר"מ דסתם לן תנא כוותיה ההיא לאו סתמא הוא וכו'] ונימא מר הלכה כר"ג דהוי ליה מכריע. א"ל ר"ג לאו מכריע הוא. מכלל דאע"ג דאי הוה ר"ג מכריע, אי הואי הסתמא סתמא דלא תקשי מותר אע"ג דהוי ר"ג מכריע. דהא ס"ד דרבא דהוא מכריע וקא מותיב ליה ברישא מסתמא, אפילו הכי אמרינן דסתמא עדיף ממכריע. ואע"ג דקא מסיק ואי בעית אימא רב דקאמר כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתוסא שאמר משום רבי יהושע דאמר עד ארבע שעות. אלמא שביק סתמא ואזיל בתר ברייתא. הא לא קשיא, דהתם משום דקתני בהדיא אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא. אבל היכא דלא קתני הכי מאי טעמא שביק רב נחמן סתמא ואזיל בתר ברייתא. וכן סתם התלמוד מאי טעמא. עיקר הלכה זו דר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא בסדר זונין.
ואין לומר רב נחמן אליביה דרב סבירא ליה הכי והוא פליג [עליה], דהא רב נחמן ודאי סבר דהלכה כסתם משנה. כדאיתא בריש גמרא דמסכת ביצה [ב' ע"א] דאמר רב נחמן לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ודאית ליה מוקצה אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד. וב"ש כרבי שמעון ובית הלל כרבי יהודה. ורמינן ומי א"ר (יוחנן) [נחמן] הכי והאמר רב נחמן אנו אין לנו אלא ב"ש כרבי יהודה (וב"ש) [וב"ה] כר"ש. אמר לך רב נחמן גבי שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים מוקי לה לב"ה כר"ש, גבי י"ט דסתם לן תנא כרבי יהודה, דתנן אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה בי"ט, מוקים לב"ה כרבי יהודה. ופרכינן מכדי מאן סתמה למתניתין רבי, מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון ומאי שנא בי"ט דסתם לן כר' יהודה וכו'. ומפרש לה התם. אלמא רב נחמן סבירא ליה דהלכתא כסתם.
ובפ"ב דקדושין [נ"ב ע"ב] הלכה המקדש בהקדש מזיד קידש שוגג לא קידש דברי רבי מאיר. ורבי יהודה אומר איפכא. ופליגי נמי במעשר שני. ואמר [שם נ"ד ע"ב] רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כרבי מאיר במעשר הואיל וסתם לן תנא כותיה, הלכה כרבי יהודה בהקדש הואיל וסתם לן תנא כותיה. ושקיל וטרי התם טובא. ופרכינן וכרבי מאיר בהקדש מי לא סתם לן והתנן בהמה שנמצאת וכו', טעמא דאיכא תרי סתמי דסתרין אהדדי אבל מחלוקת ואחר כך סתם, סתם דלא סתר, כולי עלמא דהלכה כסתם. דהכא פרכינן מכדי האי סתמא והאי סתמא מה לי חד סתמא ומה לי תרי סתמי. עד דמוקי לה משום דתנן בבחירתא כותיה דההיא עיקר.
וכה"ג נמי גרסינן בפרק מצות חליצה [יבמות ק"א ע"ב] אמר רבא אמר רב נחמן הלכה מצות חליצה בשלשה הואיל וסתם לן תנא כותיה. אמר ליה רבא אי הכי אפילו מיאון נמי א"ל הכא חד סתמא הכא תרי סתמי וכו'. עד הכא תרי סתמי הכא תלת סתמי. ופרכינן מכדי הא סתמא והא סתמא מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי מה לי תלת סתמי. עד דמוקי לה רב נחמן הואיל וסתמא במקום מחלוקת ולא קא פליג ש"מ הדר ביה רבי יהודה. ואע"ג דיש לתמוה ורבי היכי סתם הכא הכי והכא הכי. לקמן בעזר השם נימא בה מילתא. מ"מ אסקינן דרב נחמן סבר הלכה כסתם. והכא מאי טעמא פסיק הלכה כרבי יוסי.
ודכותיה נמי גרסינן במסכת ביצה פ"א [י"ב ע"ב] הלכה בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בי"ט בין שהורמו מהיום בין שהורמו מאמש וב"ה מתירין וכו'. ובגמרא מני מתניתין לא רבי יהודה ולא רבי יוסי אלא אחרים, דהיינו רבי מאיר. דתניא רבי יהודה אומר לא נחלקו ב"ה וב"ה על המתנות שהורמו מערב יום וכו', עד רבי יוסי אומר לא נחלקו על המתנות וכו', עד לימא אחרים ולא רבי יהודה. אמר רבא מי קתני שהורמו מהיום וכו' עד לימא רבי יהודה היא ולא אחרים אפילו וכו'. ומוקמינן למתניתין או אליבא דאחרים או אליבא דרבי יהודה. אבל לא כרבי יוסי. דליכא בין אחרים לרבי יהודה אלא טפילה כדמסיק התם. ומסקנא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. ותו מסקינן רב טובי בריה דרב מתנה הוה ליה גרנא דתרומה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל מהו לאמטויי לכהן האידנא, א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. ואע"ג דסתמא דמתניתין פליג עליה.
ותו גרסינן בפרק המביא [ביצה ל"א ע"א] מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרקף אפילו מן המפוזר. ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונס שבקרקף, והא תנן מן הקרקף אפילו מן המפוזר. מתניתין יחידאה היא, דתניא א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המפוזרין שבשדות שאין מביאין ועל המכונסין שבקרקף שמביאין, על מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף ועל המכונסין שבשדות שבית שמאי אומרים אין מביאין ובית הלל אומרים מביאין. וקסבר שמואל דרבנן פליגי עליה. וכן היא בתוספתא דמסכת ביצה פרק ביברין [פ"ג ה"ז], אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת אבל מביא הוא במטפחת ובחיקו, ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על המכונסין שבקרפף שיביא ועל המכונסין ועל המפוזרין שבשדות שלא יביא על מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף שב"ש אומרים לא יביא וב"ה אומרים יביא, [אמר ר' נתן לא נחלקו ב"ש וב"ה על מפוזרין שבקרפף ועל מכונסין שבשדה שיביאו על מה נחלקו על המפוזרין שבשדה שבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין]. ואיכא בין ר' אלעזר בר"ש ור' נתן מכונס שבשדות אבל הירושלמי [ביצה פ"ד ה"א] תימא דגרסינן התם אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה שמביא עצים מן המכונסים שבשדות שב"ש אוסרים וב"ה מתירים. א"ר נתן מודים ב"ש וב"ה שמביא עצים מן המכונסין שבשדות נראה ועל המפוזר שבשדה שאין מביאין על מה נחלקו על המפוזר שבקרקף שב"ש אוסרים וב"ה מתירין. הרי התוספתא והירושלמי בין לרבי נתן בין רבי אלעזר ב"ר שמעון מיקל. וכיון דרב נתן פליג במכונסים שבשדה וסתם לן תנא כרבי אלעזר ב"ר שמעון, מ"ד שמתניתין יחידאה היא וסבר דפליגי רבותינו אתרוייהו ומחמיר [במפוזרים] שבקרקף ובמכונסים שבשדה. ואע"ג דשמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה בין להקל בין להחמיר, כמו שכתבתי בסדר רב חנא בגדתאה והירושלמי [שם] [כתב] רבי יוסי בשם רבי ירמיה רבי חנניה בשם רב הלכה כדברי מי שהוא מחמיר ובלבד מן המפוזרין שבקרקף. משמע כרבי נתן לאפוקי דממכונסין שבשדות לא יביא. יש לתרץ דקסבר שמואל (דסתם יחידאה) לא קא אמרינן דהלכה כסתם משנה היכא דסתם לן כיחידאה היא, דאיכא למימר כההיא דמרובה [ב"ק ל"ו ע"ב] דבעינן למימר דאע"ג דא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה, היכא דסתם לן כיחידאה לא אמרינן.
ונראה לי הפירוש כך, ודאי כל מקום שחולק יחיד על יחיד או רבים ורבים, וסתם לן רבי כחד מינייהו ההיא סתמא הלכה. אבל יחיד ורבים וסתם לן תנא כיחידאה, אע"ג דרבי סתמה הכי ואיכא למימר דרבי הכי סבירא ליה כיחידאה, מיהו אמוראי לא סמכי עלה. דהא בכמה דוכתי סתם לן רבי ודחינן דלא עבדינן כההיא סתמא כמו שכתבתי בסדר חנא בגדתאה (דאפילו) [אפילו] דזימנין דדחינן מתניתין מקמי ברייתא, כההיא דעירובין אמר רב ליתא למתניתין מדתני איו בבכל מערבין [עירובין ל"ו ע"ב], וכההיא דיבמות פרק האשה רבה הלכה ניסת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן, ובגמרא [יבמות צ"ב ע"א] אמר זעירא ליתא למתניתין מדתני בבי מדרשא.
מיהו הא דאמר רב ליתא למתניתין מדתני איו [היינו טעמא] משום דקסבר רב דרבי יהודה לית ליה ברירה. ורבי יוחנן נמי סבר לה כותיה דרב כדאיתא התם [עירובין ל"ו ע"ב]. ואע"ג דאיכא לאוקמי למתניתין כעולא דאמר ליתא לאיו מקמי מתניתין ומוקי לההיא דברירה בזוזי דרבי יהודה כרבי מאיר [סבירא] ליה, לא משמע להו הכי, משום ההיא דסדר יומא פרק טרף בקלפי [נ"ה ע"א] דגרסינן התם הלכה יצא והניחו על כן זהב שבהיכל, ותנן התם, במסכת שקלים בתוספתא פרק שלש עשרה שופרות [פ"ג ה"ב], תנן התם רבי יהודה אומר לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובת. ומפרש התם מאי תערובת, ופרכינן ונברור ארבעה זוזי ונישדינהו בנהרא רבי יהודה לית ליה ברירה ומייתי [יומא נ"ו ע"ב] מדתני איו (דמשפת) הלוקח יין מן הכותים אזוזי. ומייתי מדתני איו ואע"ג דברייתא היא, וסתמא דמתניתין משמיה דרבי יהודה סבר דאין שופר לקיני חובה. דתנן התם [שקלים פ"ו ה"ו] י"ג שופרות היו שם וחשיב לכולהו עד קינין הן תורין וגוזלי עולה הן בני יונה כולן עולות דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים קינין, פירוש שופר שכתוב עליו "קינין" אחד חטאת ואחד עולה, והני חובות נינהו. ומדקאמר רבי יהודה כולן עולות שמעינן מינה דנדבה נינהו. אלא דתוספתא מפרשה מאי טעמיה דרבי יהודה משום תערובת, ואשמועינן דלית ליה ברירה וכדתני איו. ומשום [הכי] אמרי רבי יוחנן ורב דליתא למתניתין מדתני איו. ואעולא איכא למימר דמפרש מפני התערובת מפני בטעם אחר. מיהו תימה מאי טעמא לא [אייתי] רב ורבי יוחנן מהא דלרבי יהודה אין ברירה. דהא דלוקח יין איכא למידחי דשמא (ביקע) [יבקע] הנוד [כדמדחי] התם בהוציאו לו [יומא נ"ו ע"ב]. מיהו סבירא להו דלדבריו דרבי מאיר קאמר כדאיתא בפרק הישן
